יעקב ז'קי אנגל ז"ל

" אנא, אלוהים, קבל אותו באהבה ובחיבה "
ישבתי בחדר שלך, והוא היה מלא אנשים, אבל בשבילי הוא היה ריק. העגלה נותרה מיותמת וכמו מסכנה. הספרים שלך, שתמיד אהבתי לדפדף בהם ולשאול אותך שאלות, נראו חוורים ולא קורצים לי. הכל היה יותר מדי פתאומי. כל פעם זרקת לאוויר משפט מצחיק:
"אל תשימי לי אף פעם פרחים על הקבר - אני רוצה תמונות של בחורות ערומות".
אבל פתאום המשפט הזה קיבל משמעות אחרת, הפעם יש קבר, יש פרחים, רק הבחורות אינן; אני חושבת שהפעם הגזמת, חוץ מזה יהיו הרבה אנשים שיזדעזעו מזה. אני יודעת שאתה בזמן האחרון התעייפת מהחיים, ולא פעם הזכרת את המוות. ז'קי, עוד לא עבר חודש, וכבר אנחנו מתגעגעים. וכבר אנחנו מרגישים איך אתה חסר לנו: חסר ההומור המיוחד שלך.
חסרים הסיפורים שלך.
השיחות.
הנסיעות, הלימודים והעבודות.
חן ורננה כל הזמן שואלים עליך, דרור ואני כל הזמן חושבים על כל מה שלא הספקת לעשות בחיים האלה, לעזאזל.
הנוכחות שלך בבית אצלינו, היתה דבר שבשיגרה. שרק השכנים הקרובים, ידעו עד כמה. והקפה של אחה"צ: היו ימים שהיינו מחכים עד שתבוא ואז היינו שותים משהו שחור כזה, מתוק כזה, שיש לו קשר לבראזיל כזה - לזה היית קורא קפה ! אתה יודע, אם הייתי כותבת על-כל השנים שלנו, שעברנו ביחד, היו לנו מאות דפים
ומאות חנויות.
ולסיום ז'קי, כולנו אוהבים אותך ומקווים שגופך ינוח בקבר במנוחה, ותערב עליך שנחך, ושאלוהים ישמור עליך.
ב א ה ב ה
ניצה דרור והילדים.

-

נחישות של ברזל, התמודדות תמידית שאין גדולה ממנה, ראש חושב, רגישות, הרבה נשמה - וגוף שבגד.
כזה היה זקי.
ההכרות הראשונה ביננו עומדת תמיד מול עיני. היה זה בשנים הראשונות של ביה"ס היסודי, כשבאתי להכירו בביתו עם בבה, שליוותה אותו תקופה ארוכה בחייו. באנו לבחון את התאמתו לביה"ס שלנו. לא היה ספק בלבי, שז'קי יצטרף למשפחת ביה"ס יחד עם כולם. עיניו הנבונות דברו בעד עצמן וברור היה לי ששום קושי לא יהיה מעצור את ז'קי ללמוד עם בני גילו בתנאים הקיימים.
ולצד פגישה רגשית זאת, עומדת עוד תמונה חזקה מול עיני והיא, סיום ביה"ס - טקס הסיום וחלוקת תעודות וז'קי הועלה על הבמה בעגלת הנכים וקרא את השיר לחיי ידידות ביה"ס. מחינו דמעה וידענו זה היה נצחונו. עשינו גם אנו וראויים לציון הילדים שתמכו בו. אך הנצחון האמיתי היה שלו.
-במשך שנים אלה עשה הוא כדי להשתלב, לא להפסיד, התעניין, חקר - סקרן מאוד היה מטבעו, אהב את הטיולים וההכרות עם הסובב אותנו.
תכונות אלה עזרו לו לפתח את נפש האמן שהיתה חבויה בקרבו ושכה קשה היה להוציאה לאור.
גופו של ז'קי בגד בו, לא נאות לפקודותיו. אך הוא התברך במשפחה תומכת ובאב כפליכס שהיה לו לרגלים ועשה הכל למענו והשתלב יחד איתו בחברת הילדים. התבגרותו, לימודיו ועיסוקו בעתיד מהווים גם הם הוכחה חותכת לכוח-רצון שאין ולמאבק עם החיים למעלה ממנו למען החיים.
יהה זכרו ברוך.
רות גרסטן

-

ז'קי כי איננו
הקשר ביני לבינך נרקם לפני הרבה שנים כאשר ציירנו ביחד בבית-ספר ערב בשפיים, עם המורה עוקשי ולובן, יותר מאוחר ברישפון, עם המורה ש. קפלן. כבר אז למדתי להכיר אותך כבעל אמבציות להגיע בכל מחיר, על אף המגבלות. הגורל התאכזר אליך ואתה התעלמת ממנו כאילו; תפקדת באומץ עד כי שכחתי לחלוטין את נכותך והיינו לידידים.
זכור לי שסיפרנו אחד לשני בדיחות ואהבתי לשמוע את צחוקך המתגלגל. ביחד נסענו לתערוכות, לקניית צבעים או פשוט באת לשתות אצלי כוס קפה.
כמה שנים ציירנו ביחד בחוגי ערב; אני ראיתי את הציור כתחביב, לעומת זאת, אתה הפכת את הציור והאומנות בכלל - לדרך חיים וגם הגעת להישגים מופלאים. הספקת בחייך להציג תערוכות רבות ברחבי הארץ. היית זקוק לסיוע בהכנת הבדים והצבעים, אבל אחרי-כן המלחמה היתה שלך התמודדת בעזרת הפה על הבד הגדול, טפח אחר טפח וכבשת אז שעל אחרי שעל.
בהתחלה ציירת בסגנון פיגורטיבי ובמשך השנים הפכת להיות צייר מופשט. היר לך גם מורים אישיים מסורים, כמו הצייר יפתח ברקין, ממנו למדת רבות. מדי פעם הזמנת אותי לחוות דיעה והייתי מתפעל וגם מעודד אותך להמשיך. אניבינתיים הפסקתי לצייר וגם התמעטו הביקורים. היו לך הרבה חברים וידידים שאהבו אותך וסייעו לך בחפץ-לב.
ג'קי, הגעת להישגים גם כאמן וכמו-כן גם בתחום לימודיו באוניברסיטה. היית אדם נוח לבריות, ראשך המופלא וליבך הרחב השכיחו את נכותך. קראת הרבה, האזנת למוסיקה והיית אוהד כדור-סל מושבע.
לי איך היית מרכיב את האחיינים על עגלתך; אחד בין הרגליים לפנים, זכור אני חושב שאלו היו הרגעים המאושרים ביותר שלך. ואחד בעמידה מאחור אני זוכר שהיית עורך קניות קטנות בצרכניה. סביבתך היתה מאוד חשובה והיית אחראי לטיפוח הגינה מסביב ביתך, דואג להשקות, דואג לגיזום ולכיסוחים.
ג'קי, כל חייו היו מאבק אמיץ, ובגבורה וסבלנות פסחת על המכשולים.
מותו הפתאומי הפתיעו באכזריות את כל חבריך וידידך, ומשאירה חלל ריק וכאב בליבנו ובבני-דרור.
ג'קי, היית חלק יקר בנופנו.
אריה אושר.

-

ז'קי, אחי היקר!
אחי היקר, אני עוד לא בטוחה שאני מבינה שאתה כבר לא כאן.
כשהיינו ילדים והלכנו לחולות כמו בשירים, סחבתי אותך עם עגלה ירוקה, כדי שתשתתף בקומזיץ.
תמיד רצית להיות כמו כל הילדים. אל בית-הספר בתל-מונד הגעת לכתה ג' או ד', אך כבר אז השתלבת כמו כולם. ומה שלא יכולת לעשות ברגלים - עשית בראש; צרפתית, אנגלית ואפילו מרוקאית, כשאמא ופנינה רייך שוחחו יחד - קלטת מיד.
כשהתחלתי לצייר בחוג ב"רישפון", הערת הערות אבל תמיד עזרת, בסוף אתה ציירת ואני הסתכלתי, ולמדתי להכיר אותך יותר; ז'קי שמצייר כמצלמה, זקי שמצייר דיוקן עצמי אמיץ, ולבסוף הציור המופשט ולא ויתרת לטובה המכירות והבקשות לצייר אגרטל עם פרחים.
היה לך חוש הומור מיוחד גם כשכבר הרגשת רע מאוד.
יונתן ולילי זכו לשעות במחיצתך, ליותם נספר לכשיגדל.
תמר שלמה

-

זיקי נפטר ? !
השמועה פשטה ברחבי המשק כסופה: ז'קי נפטר!
איך זה יכול לקרות, חשבתי לעצמי, הלוא רק לפני מספר ימים, כאשר נכנסתי לבקש מפליכס את הרכב לצרכי המפעל, ביקש ממני ז'קי שזה עתה התעורר, כי אסובב אותו כך שיוכל לשכב על צידו השמאלי הפונה לכיוון דלת חדרו.
מותו של איש צעיר כז'קי, הוא חור שחור של מועקה.
מה אפשר לכתוב על בחור שהיה שרוף על "מכבי תל-אביב" - אף כי מעולם לא יכל להחזיק כדור, והיה מתלהב מכל "שאפה" כדבריו - אף כי מעולם לא יכל יותר מכך.
נפגשנו יום-יום. היה ביננו מרחק אך היתה גם קירבה. אנחנו שנינו מאותו הכפר ורעיונות היו לו למכביר. תמיד היתה בפיו בדיחה,
ז'קי, שיד הגורל פגעה בו בילדותו - היה מאה אחוז, תרתי-משמע; היה נכה במרבית גופו אך השתדל להתנהג כאחד האדם ולכן כך גם התייחס אליו כל מי שהכירו. זוכר אני את הנסיעות השבועיות לחוגי הציור בשפיים, "שגעונו" הגדול היה הציור. את תערוכותיו השונות ועד לצילומי הצבע שצילמתי עבורו ואשר על פיהם אמור היה ליזום ציור כלשהו.
לז'קי נעמה התהילה המיידית של הציור הגמור, ואולי עוד יותר העבודה האפורה עם המכחול שבפיו.
כבר נאמר כאן כי ידידים רבים היו לו וכולם, וביניהם גם אני, השתדלנו תמיד על אף מגבלותיו, דבר שבוודאי נתן לו לא מעט כח לראות בו כאחד מאיתנו להגיע עד הלום.
ורצה שוב הגורל האכזר - ולא יכל להמשיך.
יהי זכרו ברוך.
ד.לררברט

-

ג'קי . שנפגע מפוליו היה חלק בלתי נפרד מכל הפעילויות של הילדים . הודות למסירותו של אביו פליקס בעל לב המלאך. זוכרת אותו כילד נבון ורגיש שהתמודד בגבורה נפשית עם נכותו הקשה . כשחיוך טוב על פניו. הוא הפך לצייר ( צייר באחיזת מכחול בפיו ) . ליויתי אותו תקופה מסויימת בדעורי עזר במתמטיקה והתרשמתי מסבלנותו האינסופית . לא שמעתי אותו מתלונן למרות גזירת הגורל הקשה בה היה נתון. היתה בו עדינות וחוש הומור.  אדם נדיר
תמר גוזנר (מטרני)
-

ג'קי - יעקב אנגל ז"ל
ז'קי, קשה להאמין, קשה לתפוס ולעכל את העובדה המכאיבה שאינך אתנו עוד.
ז'קי, בעיני ובעיני רבים אחרים, היית ותשאר תמיד סמל ליכולתו המדהימה של האדם להתגבר על הקשיים, ולעשות את הבלתי יאמן. בפגישתנו האחרונה שהתקיימה כשבועיים לפני לכתך מאיתנו, העלינו זכרונות משנות ילדותנו מלאות המכאובים והסבל מחד, מלווים בשמחה מתפרצת מאידך!
לאחרונה, הכיף הגדול היה לטוות שוב ושוב תכניות גדולות וקטנות לקראת עזיבתך את המשק ויציאתך לעצמאות.
ז‘קי יקר, היית חבר יקר, אהוב ואהוד טוב לב, המוכן להגיש עזרה ותמיכה מיידית לכל הפונים אליך!
פעמים רבות היו הפונים אליך אנשים שלא הכרת, שהגיעו אליך דרכי או דרך חברים אחר י ם. לגביך זה לא שינה ידך תמיד היתה מושטת לעזרה!
אני רק מצטערת על-כך שידך המושטת לקבלת עזרה בדרך הקשה להגשמת עצמאותך - לא נענתה!!!
ז'קי, אצילות נפשך ויכולתך הבלתי נתפסת כמעט להוציא ולהשיג את המיטב למרות ועל אף כל הקשיים, גרמו לכך שהוצאת מתחת לידיו עשרות ציורים אשר דרכם הבעת את תחושותיך, ציפיותיו ורצונותיך, אשר ישארו לזכרון עד ויסמלו את יכולת האדם להתגבר על קשיים רבים ולעשות את הבלתי ייאמן!! ז'קי יקר וחביב, תמיד חשאר בליבי ובלב אוהביך, כסמל ליכולת האדירה של נפש האדם להתגבר על קשיים פיזיים ולהגשים חלומות נכספים. בליבי חמיד - מרגלית פרץ.

-

למשפ' אנגל היקרים, פליכס, בת-שבע, עופי ותמי!
פברואר 1989 ירושלים
קשה, קשה לי לפתוח את המכתב בנסיבות כואבות ובלתי צפויות אלה. קיבלתי בתדהמה את הבשורה המרה והכואבת על מות ז'קי שהיה עבורי ידיד אמת וחבר טוב מזה שנים רבות.
קשה לי לדבר עליו בעבר, ועדיין לא מעכלת אני את כל זה במוחי וכנראה שלא אעכל זאת לעוד זמן רב.
כל-כך רציתי ללוות אותו בדרכו האחרונה, ולא יכולתי להגיע מאחר ולא הייתי מסוגלת לנהוג, כל גופי התכווץ וליבי היה שבור, וגם עכשיו הלב מסרב להאמין. רציתי לכתוב ולספר לכם שאהבתי את ז'קי, מצאתי בו כל-כך הרבה דברים יפים, והלוואי והיו להרבה אנשים תכונות כאלה. לא פעם ולא פעמיים, שאבתי ממנו כוח כשהייתי מדוכדכת, ועזר לי לא מעט - לצאת מזה. למדתי ממנו הרבה מאוד. אני יודעת שמה שינחם אותי בעתיד ויעזור לי להמשיך הלאה, הוא הכוח והרצון שלו לחיות חיים נורמליים, על-אף היותו מוגבל קשה, וניסה להגשים דברים שהציב לעצמו במהלך חייו האחרונים; ניסה להמחיש לכל האנשים שסבבו אותו, שאדם נכה, לא בהכרח אדם מסכן, ושאפשר להיות אדם מאושר גם בלי רגליים או ידיים בריאות.
הפיק מנכותו את המקסימום שיכל להפחק וכישרונותיו התבטאו בכל מיני תחומים. אין ספק שידע להפוך את נכותו למצב חיובי עד כמה שניתן. אינני מוצאת את המילים המתאימות לניחומים. האבידה היא קשה, אני יודעת, ואני מאמינה לכם. אולי אם תטיבו לחשוב כמוני, לשאוב כוח בהמשך הדרך, לחיות את החיים עם הדברים שזקי רצה להגשים מעצמו, לשאוף ולשאוף הלאה.
ואולי בזה תמצאו את הנחמה.
ברגשות עמוקים וכנים
שרה שרביט (ידידתו)
יהי זיכרו ברוך.

-

הייתי בקשר עם ג'קי כשחזרתי לבני דרור לאחר נישואיי, היה תמיד מעניין לשוחח איתו ולשמוע את זוית הראיה שלו. הערצתי את ההתמדה שלו למרות כל הקשיים באוניברסיטת תל אביב. הדרך בה התמודד עם הקשיים הרבים, חוש ההומור והחיוך שלו נחרטו בלבי. המשפחה תמכה בו בצורה מעוררת הערצה, לא אשכח את חוויותיו מהטיול בצרפת, שהיה עבורו הגשמת חלום בליווי מסור של פליכס,אביו ובעלה של תמר. אני רוצה להוסיף שזכור לי שגם משה רוזנבאום נהג לבוא לעזרתו לעתים קרובות.
רותי מטרני

-
כל איש פורט על כינורו
את הניגון שבליבו.
כל איש נושא את מכאובו
לעת יאבד לו כוכבו.
כל איש נושא בו ואוהב את האחת אשר בלב.
אם איש ארך-רוח הוא ודל הוא יירדפנה ולא ייחדל.
ואם איש גלמוד הוא במגדל
יכנו שבר - ונפל.
ניצה אזולאי

-

אומרים שהמוות תמיד פתאומי
זה לא מדוייק,
הוא לא פתאומי בסוף חולי ארוך -
בתום מאבק.
ואולם, מה עושים עם אדם שהולך
בפתאום - אנחנו בוהים.
ובגיל שעוד כל החיים לפניו
לא סגר אפילו ארבעים.
לא מושלם אך שלם בהרבה מעלות
כל אחת מאירה כנורה...
זה כואב, זה כאילו תובע לצעוק
על אי צדק נורא.
דידי מנוסי.