אורי זוסמן (הנס אולריך) ז"ל

אורי נולד ב-13.11.1921 בברלין, בירת גרמניה. גדל ונתחנך במשפחה מתבוללת. למד בגימנסיה גרמנית בשנות שלטון הנאצים. כשחברו התאבד, בקפצו מגג בית גבוה, מתוך אבדן דרך והשמטת הקרקע הגרמנית מתחת רגליו היהודיות, החליט אורי לבחור בדרך החיים והכבוד האנושי היהודי וב-1938 זנח את לימודיו ועלה ארצה.
הכוננות והדריכות שמצא כאן בימיה האחרונים של סערת המהומות הערביות (רציחות מן המארב, פלוגות וינגייט, ישובי "חומה ומגדל"), הדיפו ממוחו את שארית המחשבות על המשכת הלימודים והוא הטיל את עצמו מיד לתוך זרם החלוציות הלוחמת. מחברת-הנוער בתל-יוסף, מקום הכשרתו החלוצית, הלך לעין-גב ונטה שכם לעבודה ביבשה ובים (סיקול קרקע, זיפזיף, דיג, שמירה והגנה). ב-1939 סיים קורס ימי-עיון בעין-גב, השתתף בתגרות עם דייגים ערבים, ופעם בצאתו לסיור בהרים נהרגו שני חבריו והוא חזר יחידי. יצא לכיבוש עבודה בים-המלח, עבד בהקמת בנין המשטרה בצמח, ונחשב בגיל 18 שנה לאחד מטובי הפועלים שם.
בדרך המאמץ וההקרבה האיר לו המופת של אנשי העליה השניה והשלישית והוא החליט ללכת בעקבותיהם ולהתנסות בעצמו בכל, כפי שהתנה עם חברתו לחיים כאשר התקשר עמה, לאמור: "כדי להיטיב ולהכיר את הארץ ולקבוע את הדרך בה נלך, צריך לנסות את הכל כמו הותיקים; להיות מוכנים לחיי צוענים כמה שנים; להכיר את הקיבוץ לא מנאומי טבנקין ואת המושב לא מהחוברת של שמואל דיין, אלא לעבור את הארץ ולחיות את הכל". מעין-גב עבר לחיפה, עבד ב"המגפר" ובגיל 20 נבחר לועד הפועלים והשתתף ביצירת התעשיה החדשה במפרץ. בשעות הפנאי עבד במשק-עזר קטן שהקים ליד הבית, כהכנה לחיים במשק ממש בעתיד.
בראשית מלחמת-העולם התגייס לחיל-המהנדסים, ובמדבר המערבי הלהיב את חבריו להתארגנות לשם התנחלות על הקרקע אחרי המלחמה. היה מראשוני ארגון "בני דרור" ואחרי המלחמה עלה יחד אתם על הקרקע במושבם בגוש תל-מונד, וכשהמושב עבר את לבטי-בראשית עבר הוא להתישב בכפר-הס. עבד במרץ ובאהבה, ראה את העמל הרב כ"הובי" שלו, ונהנה מנצחונותיו על השממה. האציל מאור נפשו על סביבותיו ונתחבב על רבים, יוצאי ארצות שונות.
ביחסו למלחמה ולצבאיות היה נאמן למורשת הפציפיסטית של בית אביו, ולשני ילדיו לא הרשה לשחק בצעצועים בעלי אופי צבאי, אך עם זה הכיר בהכרח להגן בנשק על היש היהודי הנוצר בארץ, והתמסר לפעילות בעניני בטחון בגוש ולעבודה בתע"ש בתקופת מחתרת ה"הגנה".
בחורף תש"ח השתתף בפעולות שמירה והגנה. בליל 15.5.1948 יצא בלי פקודה להביא את הנשק שנשאר על חבריו החללים שנפלו לפני יומים בפעולה נגד כפר טירה. לאחר שנפצע קלות וחלה, הועבר לשירות במשטרה הצבאית ביפו. מששקטה הארץ שוחרר וחזר אל הכפר. התמסר להחיאת המשק שהוזנח בתקופת שירותו והוסיף לשרת בחי"ם שבגוש.
בהיותו בשירות בעמדה קדמית של כפר-הס נהרג מיריות צלף ערבי ב-1.1.1949, אחרי יום של חרישה ורקימת תכניות במשקו.
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בתל-מונד.
את הרשימה על פרשת חייו מסיימת רות רעיתו לאמור: "הכל נפסק באמצע, המחרשה נשארה תקועה באדמה והסוס היה קשור לעץ במגרש. אך החורש לא שב אליהם".