ז'קי נולד וגדל בבני דרור. כשהיה תינוק חלה בשיתוק ילדים שפגע בו בצורה חריפה ואת חייו העביר כנכה במאה אחוזים לכל ימי חייו. בגיל 21 החל ג'קי לצייר בעזרת הפה. ניסיון זה משך אותו אל עולם האמנות.
במשך 5 שנים למד לסרוגין ובמקביל אצל מס' מורים לציור וגם באוניברסיטה למד לקראת התואר הראשון.
בין השאר השתתף בלימודי ערב בשפיים תחת הציירים יוסף לובן ואבשלום עוקשי, ובהמשך ברשפון, תחת המורה שמעון קפלן שהעביר חוגי ציור בביתו. שיעורים פרטיים קיבל גם אצל יפתח ברקין (צייר ופסל) וראובן כהן שלימד בבצלאל בזמנו. מכל מורה ז'קי לקח משהו, ופילס לעצמו כיוון משלו. בהתחלה צייר בסגנון פיגורטיבי ובמשך השנים הפכת להיות צייר מופשט. עבד בשמן ואקריליק ובהמשך בפנדה,בעפרון ובטכניקות מעורבות בעזרת היד והפה.
ז'קי, למרות נכותו והזדקקות שלו בכל תחום בחייו, נעזר במשפחתו ובחבריו בהכנת הבדים והצבעים, זכור יותר בזכות האומץ והעקשנות שלו מאשר בזכות ציורו: אמנם נכה במאה אחוז היה, יושב בכיסא גלגלים, מכווץ, עם משקפים גדולים והחיוך התמידי - הוא התעלם מאכזריות הגורל וצייר עם פיו. עד כדי כך שחבריו הרבים שכחו את נכותו. ז'קי הספיק להציג תערוכות רבות ברחבי הארץ בתקופת חייו, כולל בתערוכות פרטיות וקבוצתיות של אמני הציור בפה וברגל.
"אדם צריך לדעת לנצל לטובתו את תנאיו. זו הסיבה שהוא רוצה להיות צייר עצמאי", אמר אז לעיתונאי שסיקר את אחת מהתערוכות הרבות שהציג.