ענפי המושב

טרם הקמת המדינה היה בית האריזה בבני דרור במבנה הנטוש סמוך לקניון דרורים ותחנת האוטובוס על כביש 4, אז הוקם בתוך פרדסי הישוב כחלק מארבעה בתי אריזה נוספים, כך שהפרי לא יאלץ לעבור דרך ארוכה ויהווה תחנה קרובה לכל הפרדסים בסביבתו. המבנה אף שימש כמסתור לנשק כנגד הבריטים.

אחרי הקמת המדינה גידול הדרים היה הענף המרכזי בכלכלת ישובי הגוש בראשית שנותיו, ומאחר וכל עובדי המסגריה נהרגו בקרב טירה -  פנו חברי המשק לחקלאות.

ראשיתו של הפרדס היה בגן רבקה, כ-180 דונם שניטעו בשנות העשרים והשלושים בעת מלחמת העולם השניה והוזנחו או נרכשו ע"י קק"ל. לפרדסים אלו נוספו האדמות הנטושות, בניהן 'גן שלמה' - כ-170 דונם. גם גוש החלקות 'כרם' היה באיזור הגובל עם תל מונד והחלו לרכוש חלקות בסביבתו.

פרדס בן מאה ושמונים דונם של אפנדי נעדר נותר בקרבת מקום והוצע למכירה נרכש ע"י המוסדות.

לימים הופיע האפנדי בליווי עו"ד ונציג הקרן הקיימת ודרש לראות את פרדסו. חברי המושב סירבו, שהרי רכשו את הפרדס במלואו מקרן היסוד ועל כך יש לפנות אליהם בטענות. האפנדי הלך ולא חזר עוד. קרן היסוד שילמו לו פי כמה מן הסכום שקיבלה מבני דרור. ראשית החלו נטיעת ההדרים ב1952, ובשנים 1955-56 החלו להתווסף גידולים שונים, כמו אבוקדו.

כתב אריה חצרוני בספרו 'בצבת הקיום': "הפרדס בן אלף ומאתים דונם בערך (בזה גם פרדס צעיר), מכניס כארבעים אחוז ברוטו מכל ענפי המשק. בעת התנחלותנו דחינו כל הצעה שהכילה פרדס בן שלוש מאות דונם.

יצחק אברהם ז"ל שהיה "משוגע לדבר" נאבק במזכירות על רכישת כל פרדס בסביבתנו, אפילו התנוון כבר.

אמנם בזמן הראשון הכניסו לנו הפרדסים לחם צר ומים לחץ. יצחק דומה היה בעיני אז כ"אטלס" הנושא על כתפיו הרחבות את כדור הארץ.

-יצחק, כמה פרי שלחנו כבר לחו"ל? הייתי שואלו, כאשר נכנס למשרד.

מפשפש היה קצת בשני כיסי חולצת החקי שלו, ומשיב לי בדיוק מופתי, בפרטים בפרטי פרטים על שאלתי.

חושבני שאילו היו מעירים אותו באמצע הלילה והיו אומרים לו - "נשבר עץ בשורה מסויימת", היה הולך ישר לשם בעינים עצומות, מרים את נוף העץ השבור ומנסה לחברו, כביכול מגיש הוא עזרה ראשונה לבן- אדם.

אצלו לא משל בלבד היה - "כי האדם עץ השדה". מי יגלה עפר מעיניך, יצחק, וראית בעיניך את "תחיית המתים" של חלק מאביזרי האריזה, שהיינו אורזים בהם בימים הראשונים פרי הדר למשלוח, מתקתקים ואורזים את הקליפים בשביל השוק המקומי.

לא עוד בפרדס, כי אם במרכז המשק עומד בית-אריזה. השוק המקומי דורש פרי מדונג וארוז יפה ומוכן לשלם מחירים גבוהים בהרבה מאשר בחו"ל - המחיר לא נחשב למאומה, בין כך דוהרת האינפלציה".

ביולי 1962 כתב יצחק אברהם סיכום ב'עלון בני דרור' על שטח הפרדסים:

ברצוני הפעם לספר לחברים על שטח הפרדסים שיש לנו, וה"יש" הוא די מכובד:

1080 דונם המתחלקים ל- 4 חלקות, כל חלקה ושמה המיוחד.

1. גן-רבקה - בגן-רבקה הגענו לשטח של 260 דונם, אחרי שנטענו את שטח הכרם ועצי פרי שהיו לנו פעם,

2. גן-שלמה - שמו הקודם: "חג' טלים", פרויס נטוש בן 180 דונם שרכשנו אותו ע"י הקרנות בשנת 1950.

בשנת 1955 נטענו וצרפנו אליו שטח נוסף בן 110 דונם, ולפני שנה, בשנת 1961, הוספנו עוד 150 דונם, והגענו בחלקה זו לשטח רצוף בן 440 דונם.

3. גן אפרים - השטח מול המשטרה. בשנת 1957 נטענו שם 220 דונס, והשנה נצלנו גם את שטח הואדיות, ישרנו את הקרקע ונסענו עוד 20 דונם.

4. תל-הדר - הגבעה שנקראה בשעתה "מאריה הרחוקה", עם סיום עונת הקטיף נגשנו לנטיעת הגבעה, השטח הוכשר עוד בקיץ העבר, ובחדשי החורף הכינונו  את האינסטלציה לפי תכנית הנטיעה. נטענו כ-3,000 עצי ברוש לשוברי-רוח.

יש לציין, שעל אף ההתלבטויות והקשיים שנראו, על אף שהיינו נאלצים לרכז את הצנורות מכל מיני שטחים על מנת לחסוך ולא להשקיע כסף ברכישת צנורות חדשים, בוצע סידור האינסטלציה בזמן ו ביעילות.

עם גמר כל ההכנות, בערך בתחילת חודש אפריל, נגשנו לנטיעה. במשך שבועיים השלמנו את המלאכה.

נסענו כ- 500 שתיל על שטח של 140 דונם, ובאפשרותי להודיע בסיפוק רב כי הקליטה היתה 100% וכל השתילים צומחים ומתפתחים יפה. נשאר לנו עודף של 800 שתיל, כי השתילים הוזמנו שנתיים קודם לכן ואי-אפשר היה אז לדעת בדיוק את הכמות, ובכן נצלנו אותם והשלמנו שטחים פנויים בשטח גן-רבקה וגן-אפריס, כנזכר למעלה.

לפי החשבון צריכים היינו להגיע למספר עגול של 1100 דונם, אך כידוע לכם ששטח בן 23 דונם הולך ונשמט מידנו, אם כי המאבק המשפטי על זה עוד נמשך, אך אנו לא לקחנו אותם לעת-עתה בחשבון.

המצב בפרדס בדרך כלל משביע רצון. המטע הצעיר מתפתח יפה ומתוך שטח של 760 דונם שיש לנו קוטפים אנו כבר פרי משטח של 430 דונם. הפרי עדיין גדול וגס כמקובל בפרי מן השנים הראשונות, גם אחוז הבררה הוא גבוה. בשנה הבאה מקווים אנו, ירד אחוז הבורח ויעלה טיב הפרי, מה שיביא להעלאה בהכנסות.

בפרדס המבוגר נצטרך להתחיל לטפל בחידושו בשנים הקרובות.

ובסיום: יש הרבה קשיים ובעיות בענף כשהמתבלטים בהם, לדוגמא: בעית מספר מצומצם של עובדים בשטח כה גדול וכך .

אך המשך יבוא בעלונים הבאים.

אברהם.

אריה חצרוני  הוסיף בבספרו: "בשנת 1968 עלה בידי בצלאל גוטמן להקים ענף חדש במושב - מטע של ארבעים דונם אבוקדו וחמישה עשר דונם מנגו. וכמו כל משוגע לדבר, התמסר למטע בכל נפשו. וככל מתחיל בענף חדש סובל הוא מאטימות אוזני ההנהלה אפילו לצרכים היסודיים ביותר של הענף. תכופות היה נכנס למשרד לרגל דרישותיו עבור המטע. מתנה היה לפני את צרותיו, עד שעולה בידו להשיג, ולו חלק מהדרוש למטעים. שטחם התרחב והגיע למאה וחמישים דונם. הצטרף אליו לעבודה אסף דובנוב. רק תשע שנים נהנה גוטמן ז"ל מפועלו. חלק הארי של שטח המטע נקרא על שמו. שטח האבוקדו הקיף אז, מספר מושיקו, מאתיים וחמישים דונם מזנים שונים, נוספו עליהם ששים דונם מנגו וענף נסיוני חדש, אנונה - שנים וחצי דונם.

כמו כן משתלה להכנת כנות מיוחדות לשתילי האבוקדו.

עליזה בר-און זכתה עוד בחייה, שייקרא שמה על חלקה של אבוקדו. מהראשונות היתה והיחידה המתמידה עד היום. מצטיינת בחריצותה ובהספק בעבודתה".